ליבנה הרפואי

הגלעין קשה, עמיד, יפה בצורתו ובצבעו, ולכן חביב על חורזי-מחרוזות. ערימות של גלעינים מתבלטות לרגלי העץ משנרקבה הציפה.
העץ ניטע בגינות, משמש בגינת הנוי כתורם גוון ירוק בהיר בנוף של עצים ירוקים כהים.
גדל בארץ בכל האזורים מיהודה וצפונה. נותר לעיתים בריכוזים גדולים ביערות שסבלו מכריתה, כגון יער אודם בגולן. יש המסבירים זאת בכך כי הוא מקודש על המוסלמים בגלל מסורת כי מעץ זה הותקן מטהו של משה רבנו (המקודש גם עליהם). לדעת אחרים הוא נותר כי אינו נאכל בפי הצאן (פרט לפירות), ואף לאדם לא נמצא בו כמעט שימוש, אפילו לא להסקה, כי עשנו נחשב רעיל. השתמשו קצת בענפיו לטאטוא זבל בדיר.
גדל היטב בסביבות שונות: בסלעי משקע, בזלת, טוף, קונגלומרט וכורכר; בגיר מגיל איאוקן תיכון בגליל העליון ומגיל איאוקן בגליל התחתון. משתלב בחברות-צומח שונות: יחד עם אלון התבור ואלה אטלנטית וכליל החורש בעמק החולה, בבקעת קדש ובגבעות אלונים–שפרעם; יחד עם אלון מצוי ואלון תולע בקרקע בזלת ביער אודם בגולן; יחד עם ורדניים שונים ואלון חרמוני בחרמון עד רום של 1,600 מ'.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון, מאיטליה דרך יוון, טורקיה, סוריה עד לארץ-ישראל.
במשפחת הלבניים (סדרת אברשיים) 6 סוגים, 115 מינים.

כתב מייק לבנה הטקסט לקוח מאתר צמח השדה wildflowers.co.il