מרווה ריחנית

בן שיח ירוק-עד, מסועף ומעוגל, בקוטר 70 ס"מ.

הגבעול מרובע, מכוסה בשערות זקופות. העלה משולש, מאפיר, מחולק פחות או יותר, עוטה כיסוי צמרי צפוף, פניו מקומטים–מגוממים.
אם תמולל פיסת עלה שלו, הריח הנעים יופץ ומכאן שמו.
מרוה ריחנית פורחת מפברואר עד מאי. הכותרת גדולה, צבעה לבן עכור, השפה העליונה נוטה לקרם. הפריחה שופעת באביב, הצמח מכוסה בצפיפות במאות פרחים, והוא זועק למרחוק. הגביע מכוסה שערות לבנות ארוכות וצפופות, וגם בבלוטות.
מרוה ריחנית גדלה בתחום מוגדר: בבתות-סְפָר, כלומר במעבר בין התחום הימתיכוני לתחום יבש יותר, ובבתות ספר. במקומות מתאימים (למשל במזרח הגלבוע) הוא מגיע לשליטה מרשימה בנוף בכלל ובשולי דרכים במיוחד. אפשר למצאו ברוב אזורי הארץ, פרט לקצוות (חרמון ודרום הנגב, צפון מישור החוף). תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון.

בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי.

כתב מייק לבנה הטקסט לקוח מאתר צמח השדה wildflowers.co.il