ערבה מחודדת

עץ נשיר-חורף שכיח, הגדל בר בארץ בגדות-נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. נופו רחב, והוא מהיר-צמיחה ("כעץ שתול על פלגי-מים"). הוא מתרבה בנקל ברביה וגטטיבית מענפים שנשברו, נסחפו בזרם ונתקעו בבוץ. גובהו עד 8 מ', לרוב לא יותר מ-5 מ'.
הענפים גמישים, אדמדמים. החיצוניים משתלשלים עד לקרקע. העלים מסורגים, פשוטים, מחודדים בקצה, מלווים בעלי-לואי נשירים. כדי להבחין בינו לבין מין דומה ,ערבה לבנה, יש לשים לב: עלי ערבה מחודדת הם קירחים, אזמליים צרים (רוחבם פחות מ-2 ס"מ), השינון בשפתם עדין ואינו נראה כלל ללא מגדלת, הפטוטרת קצרה, הצד העליון של העלה מבריק מעט, התחתון מכחיל.
ערבה מחודדת פורחת באביב, ממרס עד מאי, במקביל ללבלוב העלים. לפרט אחד פרחי-זכר בלבד, ובהם 4 או 5 אבקנים; ולפרט אחר – פרחי נקבה (עץ דו-ביתי).
ערבה מחודדת נפוצה בכל חלקי הארץ פרט לנגב.

תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג 500 מינים, והם נפוצים בעיקר באזורים ממוזגים וקרים בחצי הכדור הצפוני גם בעולם הישן וגם בעולם החדש. ההבחנה בין המינים קשה, במיוחד לאור העובדה שנוצרים בני-כלאיים בין המינים.

בארץ גדל עוד מין אחד, ואולי עוד 3 מינים נדירים ביותר, וכן מין אחד תרבותי – ערבת בבל (ערבת בכות), שענפיה נוטים מטה כמקוננים, להזכיר את "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו" (תהילים קלז, א–ב). מוצאה מסין.
משפחת הערבתיים נחשבת למשפחה פרימיטיבית בין הדו-פסיגיים ובמערכת מכוסי הזרע, והיא יחידה בסדרתה, סדרת הערבתאים. במשפחה נכללים שני סוגים בלבד: ערבה וצפצָפה.
כתב מייק לבנה הטקסט לקוח מאתר צמח השדה wildflowers.co.il