עִירִית גְּדוֹלָה היא גיאופיט גדול, שכיח מאוד. זה צמח זקוף, שעליו מרוכזים כשושנת בבסיסו וגבעולו היחיד חסר עלים, נושא תפרחת מסועפת. בקרקע טמון איבר-אגירה בצורת ציצת-שורשים מעובים כאצבעות. אלה מתרוקנים בראשית עונת הגידול, כשחומרי התשמורת שבהם משמשים ליצירת העלים החדשים ומתמלאים במהלכה. בראשית החורף, בעוד השורשים דקים ולבנים, אפשר לאכול אותם. בהמשך הם תופחים, מתקשים, וגונם הולך ונוטה לכתום–חום. השורש המעובה יכול להתקיים שנים אחדות, אחר הוא מתרוקן ונרקב, ואחרים מתפתחים במקומו.
עלי עירית גדולה אינם נאכלים כמעט על-ידי צאן ובקר.
עירית גדולה משתלטת בשטחים עשבוניים הסובלים מרעיית-יתר, בהיותה חסינה במידה רבה נגד רעיה. היא נפוצה מאוד בשולי החבל הים תיכוני במדבר יהודה ובנגב הצפוני, באזור דביר-להב, בשטחים הנתונים לרעייה מזה זמן רב, וכן במעלה החרמון, ברום 1,400 מ', דוקא סמוך לגבול העליון של תפוצתה בחרמון.
עירית גדולה פורחת מינואר עד מאי.
הפרח מייצר הרבה צוף, המצטבר בספל הנוצר מבסיסיהם המורחבים של זירי האבקנים. האבקה עצמית נמנעת בזכות הבשלה מוקדמת של העלי: הפרח נפתח בערב. במשך הלילה הוא בשלבו הנקבי, בבוקר מתחיל השלב הזכרי. הפרח נותר פתוח יום אחד או מעט יותר.
עירית גדולה גדלה בבתות, בצומח עשבוני ובשדות-בור, נפוצה בכל אזורי הארץ פרט לדרום הרחוק.
תפוצתה העולמית של העירית הגדולה משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
בסוג 12 מינים, הנפוצים בארצות שסביב הים התיכון והלאה מזרחה עד להימליה. בארץ 2 מינים ימתיכוניים ו-2 מדבריים.

כתב מייק לבנה הטקסט לקוח מאתר צמח השדה wildflowers.co.il