צמחיית בתי גידול לחים היא קבוצה של צמחים הגדלים במים או סמוך למים.
אין הכוונה לאצות, החיות רק במים, אלא לצמחים בעלי פרחים הגדלים בבתי גידול לחים.
צמחי מים הם בדרך כלל רחבי תפוצה ומצויים באזורים רבים בעולם. ההתאמות שעברו לבית גידול לח מאפשרות להם לגדול במקומות רבים בהם קיימים התנאים המתאימים שאינם מותנים בהכרח בטיפוס האקלים המקומי. מנגנוני הפצה ארוכת-טווח השכיחים בצמחי מים תורמים אף הם לתפוצה הנרחבת. לעומת זאת בארץ רבים מצמחי המים הם דווקא נדירים, וחלקם – מינים אדומים. הנדירות של צמחי המים בארץ נובעת בעיקר מהפגיעה המתמשכת במקורות המים: ייבוש הביצות והנחלים, שאיבת יתר וזיהום.

צמחי אלו מותאמים לתנאי הגידול המיוחדים שבמים. אותם גורמים המשפיעים על צמחי היבשה משפיעים גם על צמחי המים. כמות החמצן במים, מידת חדירת האור אל המים, טיב המים, הטמפרטורה והרכב הקרקעית – הם התנאים המיוחדים שאליהם מותאמים רק צמחי המים.
כמות החמצן המומס במים הוא גורם מגביל לחיים במים. מסיסותו הנמוכה של החמצן במים גורמת לכך שריכוזו במים נמוך מאוד לעומת ריכוזו באוויר. ריכוז החמצן המומס במים יורד עם הירידה לשכבות עמוקות ויורד עם עליית הטמפרטורה. עוצמת האור היא גורם אקולוגי נוסף המגביל לעתים את הצמיחה במים. עוצמת האור המגיעה לעומק המים היא נמוכה. ככל שעכירות המים עולה, כמות האור החודרת למעמקים קטנה.
איכות המים ועוצמת זרימתם משפיעים אף הם על הרכב הצומח. במים המכילים תרכובות אורגניות ואי-אורגניות שונות (כגון מי ביוב) שורדים רק מינים מעטים של צמחים. טיב הקרקע בתשתית מקווה המים משפיע על הרכב הצומח. תשתית חרסיתית תורמת להתפתחות טובה יותר של צמחי מים, מאשר תשתית חולית. התנודות בטמפרטורה בבית גידול מימי מתונות ביותר, ורוב צמחי המים מתפתחים ופורחים בקיץ, בעוד שבחורף בזמן שטפונות ותנאים קשים, הם שרויים בתרדמה.
אחת התכונות המשותפות לכל צמחי המים היא קיומה של רקמה בעלת חללי אוויר גדולים בכל האיברים (עלים, גבעולים ושורשים). חשיבותה של רקמה זו רבה מאוד: היא מעניקה יציבות לחלקי הצמח הטבולים במים, היא משמשת כרקמת אגירה והולכה של חמצן והיא מאפשרת לצמח להשאיר את החלקים הרצויים מעל פני המים.