גומא הפפירוס

עשב רב-שנתי גבוה של ביצות טרופיות. הוא בנוי 3 קומות, בהתאם לבית-גידולו, הביצה: שורשיו בקרקע, גבעולו במים וראשו באויר, מעל פני המים. מתחת לפני הקרקע, בבוץ, יש לו קנה-שורש זוחל, רב-שנתי. כל יתר החלקים הם חד-שנתיים, מתים כל שנה, ובשנה הבאה ילבלבו חדשים במקומם. מקנה-השורש עולים גבעולים שאינם מתפצלים. הגבעול עבה, חזק, מצולע, חתכו משולש שקודקודיו מעוגלים, והוא ירוק ומטמיע. הגבעול מגיע עד לעובי של 5 ס"מ ולגובה של 4 מ'. רקמת תוך-הגבעול לבנה, ספוגית, והיא מכילה חללי-אויר, העוזרים לנשימת חלקי הצמח השקועים בסביבה דלת-חמצן במים ובבוץ. רקמה זו עטופה בקליפה ירוקה אטומה. עליו של הצמח מנוונים. הם רחבים וקצרים, רעופים, חומים ולא ירוקים, מרוכזים בבסיס הגבעול.

גומא הפפירוס פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. תפרחת בודדת, מסועפת, יפה ומרשימה נישאת בראש הגבעול. התפרחת היא סוכך פרוש בן עשרות קרניים שאורכן 30 ס"מ. קרנות הסוכך ירוקות, מטמיעות. כל הקרניים יוצאות מנקודה אחת, מחיקמעטפת של כחצי תריסר עלים, שאורכם קטן מאורך קרני התפרחת.
גומא הפפירוס נפוץ בארץ כמעט רק בשמורת החולה, מעט גם במקומות נוספים בעמק החולה ובמקום יחיד בשרון. עמק החולה הוא כיום תחום-תפוצתו הצפוני בעולם. בעבר הקרוב (ראשית המאה ה-20) היתה תפוצתו בארץ נרחבת יותר, והוא נרשם אפילו צפונה יותר, באגם אנטיוכיה בסוריה. כיום הוא צמח מוגן בארץ. מגדלים אותו גם בנוי, בגנים בשולי מים או מושקים היטב. תפוצתו העולמית של המין משתרעת בעיקר במזרח אפריקה, ומספרים שהוא מכסה בצפיפות כמעט לבדו שטחי ביצה נרחבים בסודן, בגודל של מדינת ישראל כולה ויותר. לעומת זאת הוא נכחד כליל ממצרים, שנחשבה פעם למקומו הקלאסי של הפפירוס.
כתב מייק לבנה הטקסט לקוח מאתר צמח השדה wildflowers.co.il