גומא דל-שיבולים

הוא עשב רב-שנתי. הוא גדל בצברים. גבעוליו צפופים וסבוכים, חתכם עגול.
גומא דל-שיבולים פורח במשך כל הקיץ ויותר, מאפריל ועד ספטמבר. התפרחת דלת שיבולים, מספרן 2 עד 5 בלבד, אורכן 10 עד 20 מ"מ, והן כפופות לרוב. צבען חום–ארגמני או שחרחר. התפרחת נישאת בראש הגבעול, אך עלה-מעטפת ארוך ממנה, הנראה כהמשכו של הגבעול, מקנה לה דמות כאילו היא יוצאת מצידו של הגבעול. עלה-מעטפת נוסף הוא קצר יותר. השיבולת צפופה, קומפקטית.
גומא דל-שיבולים נחשב לתת-מין של גומא חלקלק (ר' שם). הוא גדל ליד מעיינות וביצות מלוחות בעמקים ברוב חלקי הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וגם דרומה ומזרחה.

גומא הוא סוג ענק, הכולל 300 מיני צמחים (יש גורסים 600 או אף 700), הנפוצים על פני כל יבשות העולם, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. בבסיס הצמח יוצאים עלים שהטרף שלהם סרגלי, והנדן הוא צינור סגור. לצמח גבעול (שאינו נחשב לקנה, כי אינו חלול, וכך נבדיל בין גומאיים לבין דגניים, הדומים להם, אך הגבעול שלהם חלול), ובראש הגבעול נישאת תפרחת בודדת בדמות סוכך או קרקפת. הגבעול אינו מתפצל, חסר-עלים, והוא לרוב מצולע, עם 3 מקצועות. התפרחת עטופה בחפים הדומים לעלים. בתפרחת שיבולים אחדות, כל שיבולת מורכבת משיבוליות פחוסות, ובכל שיבולית פרחים רבים. מוצי השיבולית ערוכים רעופים בשני טורים נגדיים. הפרח קטן, חסר עטיף, אינו צבעוני. בכל פרח 3 אבקנים (לפעמים 2 או 1) ארוכים ומדלדלים כרגיל במואבקי-רוח, ועמוד עלי עם 2 או 3 צלקות, מסתלסלות לרוב. הפרי אגוזית חד-זרעית. רוב מיני הגומא קשורים לבתי-גידול לחים, והם צמחי מים עשבוניים עם קני-שורש מעובים או פקעות. קנה השורש משמש את הצמח גם לרביה וגטטיבית. במינים אחדים משמשים לאדם קנה-השורש או הפקעת כמקור לפחמימות למאכל או לחומרי מרפא. מינים אחרים מטפחים בגינות כצמחי נוי. הידועים ביותר מבין מיני הגומא הם גומא הפפירוס, ששימש מקור לנייר של הקדמונים, וגומא הפקעים, הנחשב לעתים כעשב הרע המזיק ביותר בעולם. בישראל גדלים בר 22 מינים שונים של גומא, מהם רבים נדירים ושרויים בסכנת הכחדה, כי הסובב של מים מתוקים נמצא בכל העולם, ובמיוחד בארץ, בסכנת צמצום בגלל ייבוש וניקוז, דלדול מקורות המים, שימוש-יתר וזיהום.
במשפחת הגומאיים נכללים 3,000 מינים ב-85 סוגים, בארץ 8 סוגים.